הרבה נכתב, נאמר, הוסרט והופגן נגד זיהום סביבתי ובעד קיימות.
יחד אם זאת, נוצר הרושם שלא משנה עד כמה אנו מעלים את דרגת המודעות הסביבתית וההתחשבות הקיומית, הדרך עוד ארוכה ולצערנו, לא מספיק ירוקה.
עד כמה שזה אולי נשמע זניח בהשוואה לתעשיות הגדולות, אנחנו הצרכנים יכולים לייצר שינוי משמעותי באמצעות כמה בחירות נבונות.
כאלו שיטיבו עם הכיס שלנו, עם הבריאות שלנו ולא פחות חשוב – עם הסביבה.
קיימות (Sustainability), על פי הגדרתה, היא “פיתוח המספק את צורכי ההווה ללא סיכון של יכולותיהם של הדורות הבאים לספק את צורכיהם שלהם” (דו”ח ברונטלנד, 1987, האומות המאוחדות). או כפי שהיטיב לנסח זאת מזכ”ל האו”ם בהתייחסותו לכדור הארץ –
“We have no Plan B“. איך שלא נסובב את הכדור, קיימות אינה בגדר NICE TO HAVE , האדמה בוערת במלא מובן המילה.
ישנם הרבה גורמים לפגיעה, זיהום וחימום יתר של כדור הארץ אנחנו נתמקד באחד הגורמים המשמעותיים והלא מבוטלים – תעשיית המזון.
שילוב של ייצור מזון מוגבר, פגעי תעשיית בשר לצד צרכנות לא מספיק מודעת ונבונה.
יאללה תעמיס…
עידן השפע הביא עימו אמנם עלייה ברמת החיים אבל לא בהכרח העלה את איכות החיים. חיי הנוחות והשפע הובילו אותנו לא פעם להתנהלות לא אחראית ובזבזנית.
כמויות בלתי סבירות של מזון נזרקות מידי יום בקלות בלתי נסבלת, הרבה יותר מזו שאנו צורכים או צריכים. תכונת ההגזמה וחוסר המידתיות שלנו נחשפת בכל ממדיה.
בהיבט של קיימות וראיה סביבתית, אמא אדמה צורחת בפה מלא מהצריכה המוגזמת שלנו.
האתגר העומד בפנינו הצרכנים הנבונים הוא בהחלט לא מבוטל. אנו נמצאים בעידן המקדם שפע, מגוון ונוחות יתר – הכל מהכל ובגדול.
המדפים שלנו עמוסים במוצרי מזון, לכל מוצר יש עשרות גרסאות וחלופות, תעיד על כך הסופגנייה עם הריבה שפעם כיכבה בחנוכה, כאופציה יחידה. כל השפע הזה מוצג בפנינו לראווה בקופסאות מהודרות (שאינן מתכלות), באריזות יפות ומפתות שרק נושיט את היד ונבחר בהם.
אריזות המזון גדלו במסווה של “אריזות חיסכון”, המבצעים צצים בכל רגע נתון וגורמים לנו לבולמוס של קניות. הזמין והמצוי מאפיל על הצריך והרצוי והתוצאה? בנוסף לפגיעה במשאבי הטבע שלנו, ההשלכות הבלתי רצויות ניכרות בכיסנו ובכרסנו.
גם כניסה תמימה לסופרמרקט, טומנת בחובה נפילה לתוך מלכודת מתוכנתת וידועה מראש – בדרך לקניית החלב שחסר, אנו מעמיסים מוצרי מאפה טריים שזה עתה יצאו מהתנור ומפיצים ניחוחות טובים, מוצרי הקופה קורצים לנו להוסיף בקטנה, המבצעים מאיימים להיעלם אם לא נמהר ונתקדם. והנה, שוב התנתקנו מהרגשות שלנו, מתחושת הרעב הטבעי, קנינו וכנראה גם זרקנו, יותר מהדרוש לנו.
הנתונים מדברים בעד עצמם – אנחנו רוכשים מזון מתוך חשקים, פיתויים, והקלות הבלתי נסבלת של לחיצת הכפתור. יתרה מכך, כיוון שמרבית תעשיית המזון מגישה אוכל מעובד, עתיר סוכר וממכר, אנחנו לא באמת יודעים שובע. מסיימים ארוחה עם חשק מוגבר לבאה.
בלנד של אומנות המידתיות
על אף העובדה שכאמור, לא פעם אנחנו “מריונטות” של תעשיות גדולות מאיתנו, ה”אזרח הקטן” מתבקש להיות חכם ולייצר שינוי. צו 8 אם תרצו, בחזית התזונתית הקיומית שלנו.
את ה”גם וגם” להמיר במעט ומדויק, באמצעות מזון איכותי, לא מעובד שבאמת מזין אותנו, משביע ושומר על בריאותנו.
בבלנד, מעבר לכך שכל המוצרים ארוזים בכלים ידידותיים לסביבה, אנו מכינים בכל יום מחדש כמות מחושבת של כריכים, סלטים, מאפים וקינוחים, כולם מרכיבים אמיתיים, על בסיס חומרי גלם משובחים מן הצומח.
העוגות מיוצרות בתבניות קטנות, הטורטיות נמכרות בחצאים, הכריכים קטנים אך מפוצצים בסיבים תזונתיים, הסלטים לא מעורבבים כדי לא לפגוע בחיי המדף שלהם, המנות מוקפדות ומדודות על מנת שיהיה ניתן יהיה להנות ולצרוך בדיוק במידה המתאימה.
אולי, על פניו, מדובר במהלך שאינו מסחרי – ארוחות אמיתיות ומשביעות כפי שאנו בבלנד מאמינים שנכון להכין, לא גוררות להמשיך ולקנות עוד תוספת, עוד מנה, לסגור עוד פינה. ובכל זאת, מדובר בבלנד שמתכתב עם החזון שלנו – לעשות את מה שמיטיב עם הבריאות והסביבה באותה נשימה. אם זה לא WELLNESS אז מה כן?
התוצאה, מעבר לכך שארוחות אינן נזרקות לפח, היא שהאוכל באמת מספק, מזין ומטיב.
די במעט מהתפריט המגוון שאנו מציעים על מנת לקבל בכל בחירה שפע מאבות המזון, להנות מחומרי גלם טבעיים ובריאים, וכאמור מתחושה מדויקת של מלאות. בלי צורך לה(גזים)☺
זה בצלחת שלנו
אנחנו לא ניכנס להשלכות תופעת ההשמנה והמפגע הבריאותי כתוצאה מהעמסת כמויות לא מידתיות של מזון ואכילה שאינה מבוקרת, התכנסנו לדבר על קיימות.
מזון שנזרק ונרקב פולט יותר גזי חממה לאטמוספרה, מוצרים שמושלכים גורמים לבזבוז משאבים טבעיים כמו מים, דשנים, חומרי הדברה ואנרגיה.
דו”ח חדש של האו”ם קובע שבזבוז המזון בעולם במגמת עליה בלתי פוסקת.
ב-2019 הושלכו לפח 931 מיליון טונות של מזון. 61 אחוז מתוכם מקורם בפסולת ביתית. הנתונים מצביעים על שילוב עצוב של הפסד כלכלי, חברתי ואקלימי כמובן.
לצד המספרים הקשים, נתון מפתיע נוסף שעלה הוא, שלא נמצא קשר בין גובה ההכנסות או מידת המפותחות של המדינה, לבין בזבוז המזון. אנחנו אוכלים וקונים עם העיניים. הגיעה השעה שנפקח אותן, ויפה שעה אחת קודם.
אנו מרגישים את זה בבצורת, באקלים הקיצוני, במחלות פיזיות ונפשיות.
גם אם אין לנו יכולת להשפיע ברמה הגלובלית, יש לנו המון אפשרויות לעזור לעצמנו ולכדור הארץ. בחירה מידתית ומודעת של מה וכמה מזון אנו רוכשים וצורכים תעשה הבדל עצום.
ככל שנשליך פחות אוכל, נייצר פחות שאריות ועודפים ופחות פסולת סביבתית.
ככל שנפתח מודעות לבחירה במזונות מן הטבע, ירקות, פירות, דגנים, ונעדיף חומרי גלם שנרכשו ישירות מחקלאים מקומיים – כולנו נרוויח.
נכון כי נדרשת מדיניות ורגולציה, מהלכים גדולים מלמעלה ופעולות גורפות מרמת החינוך בבתי ספר ועד למהלכים עסקיים. ובכל זאת, לכל אחד ואחת מאיתנו יש יכולת אישית לקחת אחריות ולגלות מודעות למה וכמה מזון אנו צורכים ומשליכים.
אין לנו ספק כי שינוי דפוסי צריכת ורכישת המזון שלנו ובחירה באיכות על פני כמות, יכולים לעשות הבדל של שמיים וארץ… נקיים.
