הצד המר של הסוכר
הוא לבן, הוא גורם לנו להיי, ככל שאנו צורכים ממנו – אנחנו רק רוצים עוד.
ולא, הוא לא מגיע מאיזה קרטל מפוקפק או נסחר בחדרים אפלים.
הסוכר הלבן, מכירים? מכורים?
היה והתשובה היא כן, אתם לחלוטין חפים מפשע.
בייחוד מפני שמאד קשה לזהות את ה”סם” הזה והוא חבוי בכ-80% מהמזונות הקיימים בשוק התזונה המודרני.
סוכר אחד, שמות רבים לו, מתוק מתוק אבל הרסני.
גלוקוז, סוכרוז, מלטוז, לקטוז, דקסטרוז, עמילן, סירופ תירס לצד דבש ופרוקטוז – כולם שמות וכינויים לסוכר.
שימו לב, הסוכר אינו פריווילגיה של מחלקת הקינוחים בלבד. הוא מתבל רטבים, לחמים, קרקרים, תבשילים, מרקים וכיו”ב.
חמור מכך, הוא טמון בתוך מוצרים עם הילה בריאותית לכאורה: חטיפי אנרגיה, גרנולות, מעדני חלב, פירות יבשים, סלטים, מים בטעמים ועוד.
כן, הוא בהחלט ממגנט, אנחנו נמשכים לטעמו כבר מחלב האם ותחליפיו.
ובכל זאת, ההשלכות של צריכת סוכר לבן הן מרות מבחינה בריאותית.
בטח ובטח ככל שאנחנו צורכים ממנו ללא ידיעה או שליטה.
על פניו זה נשמע לא הגיוני ולא הוגן – כיצד מוצר שכל כך נעים וטעים לנו יכול להיות כל כך מזיק עבורנו? אם הגוף דורש אותו, לא עדיף שנקשיב?
אז זהו, שלא.
כיום, שמו של הסוכר המעובד הולך לפניו כאחראי למרבית תחלואות המאה האחרונה,
אפילו תחליפיו, בחלקם, מפוקפקים. לבטח התחליפים המלאכותיים ובראשם הסכרין – כמיקל סינטתי רעיל שהגוף האנושי אינו מסוגל לעכל.
לפני שנרד לעומקם של דברים, חשוב, כמובן, שנזכיר את הערכים המתוקים שלנו בבלנד:
הקשבה, איזון, מידתיות ובחירה.
טוב לדעת את האמת הפחות מתוקה על הסוכר, להכיר את החלופות, ולהחליט מתוך ידע ובקיאות.
מתוק מתוק אך ממכר…
בטח שמעתם על הורמון הדופמין, שלא לומר הרגשתם את נפלאותיו.
ההורמון המהנה הזה מופרש במוחנו ומסב לנו תחושת התעלות.
אין פלא אפוא, שרק נרצה ממנו עוד.
לצד אלכוהול, ניקוטין, סמים ושאר מעודדי הפרשתו, גם קולטני הטעם המתוק עוברים היישר מהלשון למוח ומשחררים ממנו באהבה.
אומנם באופן פחות אגרסיבי, אבל לא פחות ממכר.
לו רק אותו אפקט גופני היה נוצר מקולטני טעמים אחרים, היינו יכולים גם להתמכר לכרוב או סלרי, ומילא אנחנו – כמה נפלא היה לרדוף אחרי הילדים שהם הגזימו היום עם הקישואים…
הדופמין כל כך נעים לנו, זה רק טבעי שנרצה ממנו יותר. העניין הוא – במנות גדולות ממנו אנו מאבדים שליטה ועם הזמן, כדי להשיג ממנו אותה הנאה, אנו מחוייבים להגדיל את המינון שלו…
החשק עולה וכך גם אי-היכולת לשלוט על הרמות הרצויות.
במילים אחרות, אין אין אין ברירה, חייבים ליישר את העוגה או להוריד עוד שורה. (של שוקולד, כמובן).
במילה אחת – התמכרות. מחקר שנערך לאחרונה אף הראה כי בחלק מהמקרים, סוכר ממכר פי 8 יותר מאשר קוקאין!
מילא הסוכר רק היה עולה לנו לראש, כאמור, הנזק שלו הוא כלל גופני.
הסוכר הלבן (סוכרוז) הוא פחמימה מזוקקת, קלוריה ריקה ללא סיבים ויטמינים מינרלים אנזימים או נוגדי חמצון. קלוריה פשוטה בעלות נמוכה וחיי מדף כמעט נצחיים. אין זה מפתיע כי תעשיית המזון מתפתה להשתמש בו. אגב, גם אחיו הסוכר השחום, רק מתהדר בכסות של בריאות. זו למעשה כמעט אותה גברת בשינוי אדרת (בשל תהליך מיצוי אחר).
25 כפיות בממוצע, הוא המספר הלא מרשים שהאדם הממוצע צורך ליום, כאמור, בקלות בלתי נסבלת של מוצרי מזון ושתיה. (בהמשך נגלה לכם לכמה כפיות אתם באמת זקוקים 😊)
מלבד עליה במשקל, הלא היא ה-מגפה של דורנו, רשימת הנזקים עוד ארוכה ולא מתוקה בכלל.
למשל, היה ואתם מוצאים את עצמכם רעבים כמעט בכל רגע נתון, סימן שאבד לכם הקשר עם הורמון השובע, הלפטין. הפרוקטוז הוא הוא זה שאחראי על שיבוש התקשורת, וככל שאנחנו רעבים יותר, הלבלב עובד שעות נוספות. מכאן ועד תחלואים נוספים הדרך קצרה – מחלות לב וכלי דם, אלצהימר, סרטן, התמכרות פיזית ומנטלית, שומנים בדם ובכבד, סוכרת, עליה בכולסטרול הרע, הפרעות קשב וריכוז, בעיות שיניים וחניכיים ועוד.
השמנה והתמכרות כבר אמרנו?
השומן המצטבר על העורקים מעלה את לחץ הדם ומגביר את הסיכון להתקף לב או שבץ.
כן, הנחתנו כאן הרבה מידע “לישון עליו”, אולם גם את השינה הסוכר המעובד משבש.
הוא אמנם נתפס כמעורר ומעניק אנרגיה זמינה, אולם כמהירות העלייה, כך מגיעה הנפילה. ירידה חדה באנרגיה, עידוד הורמון השינה (סרטונין) ועייפות יתר.
מדכא? אופס, כמעט שכחנו נתון שכזה. הרצון לנחמה מתוקה ומהירה, ובעיקר עתירת סוכר, הוא שכיח. בפועל, מחקרים מצאו קשר ישיר בין רמות סוכר גבוהות לבין הסיכון ללקות בדיכאון קליני.
יש חלופות בריאות
אומנם הרשימה עוד ארוכה, אולם לא התכנסנו כאן על מנת להלחיץ אלא כדי ליידע (שלא תגידו שלא ידעתם…).
קשה וכמעט בלתי אפשרי לחמוק לחלוטין מהסוכר וכל שלוחותיו. מה שכן ניתן, הוא להיות במודעות לנוכחותו ולהפחית, משמעותית את צריכתו.
החדשות המתוקות הן, שניתן לבחור אחרת, קיימות חלופות לחישוב מסלול מתוק מחדש.
אז כמה כפיות אנחנו באמת אמורים לצרוך? נשמח להאכיל אתכם בכפית – הכמויות המומלצות לצריכת סוכר הן 5 כפיות לנשים (20 גרם), 9 כפיות לגברים (36 גרם), ו-3 כפיות לילדים (12 גרם) ביום. אנחנו לחלוטין זקוקים למתוק מתוק הזה לתפקודינו הפיזי והנפשי, הכל שאלה של סוג ומינון.
אפשרי בהחלט להנות מפלז’ר ללא הגילטי כאשר ממתיקים באמצעות סוכרים טבעיים כגון פירות טריים, מייפל טהור, אגבה, סוכר קוקוס, דבש, וסילאן כפי שבחרנו לעשות בבלנד.
אסרנו כניסה לסוכרים מזיקים ומיני סירופי תירס עתירי פרוקטוז, לעומת זאת, אפשרנו לממתיקים ממקור טבעי להמתיק את השגרה שלכם.
נבחרת הקינוחים שלנו בבלנד כוללת: שייקים, מעדנים, עוגות, עוגיות ,שוקולדים, כדורי אנרגייה, בראוניז וכו… את כולם אנו ממתיקים (אם בכלל) במתינות, עם ממתיקים טבעיים ובריאים שמשאירים טעם טוב (לא של עוד…)
ריסון התשוקה לסוכר
ישנה חשיבות עצומה לגמילה מסוכר. זהו תהליך מודע של הימנעות מצריכת סוכר לזמן קצוב (בין 3 ל-10 ימים). תהליך הגמילה מסוכר מאזן את משקל הגוף את רמות הסוכר בדם ומוריד את רמת הדלקתיות והחומציות בגוף. לסיוע בגמילה מסוכר, פיתחנו בבלנד תוכניות ניקוי רעלים המבוססים על צריכת מיצים טבעיים מסחיטה קרה. בסיום סשן ניקוי כאמור, יורדת התשוקה למתוק וחוזרת לנו השליטה על הבחירות התזונתיות שלנו.
כן, הסוכר הלבן בהחלט משמח אותנו ומתגמל אותנו לטווח הקצר. אבל כפי שהרמב”ם היטיב לנסח – “יהיו מזונותיך תרופותיך”. הבחירה בחלופות בריאות הינה בעלת השפעה מיטבית לטווח הארוך. ואם זה לא מסר מתוק, מה כן?
